<h1>או"ז הלכ' נדה סימן ש"מ</h1>
<h2>דף מו:</h2>
פרק יוצא דופן [נדה מ"ב ע"א] ת"ר הזבה והנדה ושומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאין בפנים כבחוץ בשלמא כלהו לחיי אלא יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה כו' עד [ע"ב] כגון שהוציא הולד ראשו ורובו חוץ לפרוזדור וכדרב הושעיא דאמר רב הושעיא גזירה שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור ופרש"י ואוליד וקאמר דאע"ג דראשו בפנים הוא דהיינו בית החיצון הוה כילוד וטמאה לידה וכדרב הושעיא דאמר חוץ לפרוזדור ילוד הוה דתנן פרק בהמה המקשה [ע"א, ע"א] אשה שמת עוברה בתוך מעי' ופשטה חיה את ידה ונגעה בו החי' טמאה טומאת שבעה ואשה טהורה עד שיצא הולד והוינן בה [שם ע"ב, ע"ב] חיה אמאי טמאה טומאה בלועה היא ואמר רב הושעיא טמאה מדרבנן גזירה שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור ונגע' בו דמכי נפיק הוי ילוד ולא הוה בלוע וטמא מדאוריית' משום נוגע במת אלמא חוץ לפרוזדור ילוד הוה הלכך לענין לטמא את אמו טומאת לידה נמי ילוד הוא. וכי ההוא דאתא. כלו' מהא נמי שמעי' דראשו חוץ לפרוזדור ילוד הוא עכ"ל. הלכך הוציא הולד את ראשו חוץ לפרוזדור לבית החיצון והחזירו אע"פ שלא נולד עד למחר מיום ראשון מנינן לה ימי לידה בין להקל בין להחמיר ואע"ג דהכא תניא מטמאות דהוא משמע דוקא לחומרא אבל לא לענין ימי טוהר אפ"ה יהבינן לה ימי טוהר מיום שמיני להוצא' הראש לפרוזדור לזכר ומיום ט"ו לנקבה משום דחדא דמצינו למימר דתניא מטמאות אגב נדה וזבה ושומרת יום כנגד יום ותו דפ' המפלת גמ' המפלת סנדל [כ"ו, ע"א] אמר סנדל דתנן גבי כריתות למה לי שאם תלד הולד דרך דופן וסנדל דרך רחם דמייתי קרבן אסנדל פי' שאין סנדל בלא ולד ומוקי לה כגון שיצאו כרוכין ודרך ראשיהן ולד דאית בי' חיותא מדנפיק ראשי' ה"ל לידה סנדל עד דנפק רובי' אלמא בלידת ראש גרידא מייתי קרבן אלמא דלידה גמורה היא דאי לאו הכי הא מייתי חולין לעזרה אלא ש"מ דלידת הראש הוי לידה אפי' לקולא דחיוב קרבן קולא קרי' ליה תלמודא כדתניא פ' תינוקת [ע"ב, ע"א] א"ל ב"ה אם הביאנוהו לידי טומאה להחמיר [לא] נביאנו לידי קרבן להקל. וה"נ משמע פ' המפלת גמ' יצא מחותך או מסורס [כ"ט, ע"א] דלידת הראש לידה גמורה היא. ור"פ יש בכור לנחלה [מ"ו, ע"ב] אמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים ואיתותב אפי' בנפלים וה"נ משמע פ' הערל [ע"א, ע"ב] דבהוצאת הראש חוץ לפרוזדור הוי לידה.
